מתי יש להעדיף הליך לאיחוד תיקים במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ומתי יש לתת עדיפות להליך פשיטת רגל ?
זוהי שאלה שמעסיקה חייבים רבים, אולם התשובה עשויה להיות מורכבת לעיתים, ולהשתנות בנסיבות פרטניות. ראשית יש לערוך הבחנה בין שני סוגים של איחוד תיקים :
האחד הינו “איחוד ייזום” בו החייב מציע בפועל לשלם בכל חודש שלושה אחוזים מסך חובותיו ובתוך כך, פורס את תשלום חובותיו למשך כשלוש שנים. חלק מיתרונותיו של הליך זה בכך שפועל ההחזר הגבוה מסייע לחייב להקטין את ההחזר הגבוה של תשלום ריביות הפיגורים והלכה למעשה לשלם פחות לאורך זמן. נוסף לכך בהליך של איחוד ייזום לא חלות על החייב חלק מאותן הגבלות העשויות לחול עליו במסגרתו של “איחוד תיקים אגב הכרזה של החייב כמוגבל באמצעים”.
השני הינו “איחוד תיקים אגב הכרזה על החייב כמוגבל באמצעים” בו חוק ההוצאה לפועל התשכ”ז-1967 (להלן: החוק”) מקנה הגנה על החייב המתקשה להחזיר חובותיו עפ”י הקריטריונים שמונה החוק בפרישה לתשלומים חודשיים, ומאפשר לחייב לשלם חובותיו לפי יכולתו הכלכלית האמתית בהתאם להכנסתו הפנויה הנותרת עפ”י חקירת יכולת שעורך רשם ההוצאה לפועל. חשוב לדעת כי במסגרתו של הליך זה חלות על החייב הגבלות הקבועות בחוק כגון: עיכוב יציאה מהארץ, הגבלה מלנהל חשבון בנק המאפשרת שימוש בשיקים, וכמו כן הגבלה ומלהחזיק כרטיסי אשראי, הגבלה מלייסד תאגיד או להיות בעל עניין בו ופרסום אודות החייב כחייב מוגבל באמצעים באתר רשות האכיפה והגבייה הזמין ונגיש לכל.
בדרך כלל בהליך זה ההחזר החודשי הינו נמוך, ויוצא אם כן, כי ברוב המקרים החייב איננו מצליח לשלם אף את ריבית הפיגורים בלבד, ובכך נוצר מצב אבסורדי בו החייב משלם לעיתים במשך תקופות ארוכות, אולם מנגד חובותיו רק הולכים ותופחים לממדים לא פרופורציונאליים לקרן החוב. בשני ההליכים של “איחוד ייזום” ו- “איחוד אגב הכרזה על החייב כמוגבל באמצעים” כל זמן שהחייב משלם את צו התשלומים שקבע לו רשם ההוצאה לפועל, מוגן החייב מהליכי מעצר, הבאה, עיקולים על משכורתו, חשבון העו”ש ועיקולי מיטלטלין בדירתו.
יצוין שהליך של איחוד תיקים הינו הליך קולקטיבי (כמו בפשיטת רגל) המנהל את כלל חובותיו של החייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל, אולם מדובר בהליך מנהלי המנוהל ע”י רשם ההוצאה לפועל שסמכויותיו מצומצמות אל מול סמכותו של בימ”ש מחוזי בו מתנהל הליך פשיטת רגל בהתאם לפקודת פשיטת הרגל.
הליך פשיטת רגל אכן הליך קולקטיבי המנהל את כלל חובותיו של החייב המנוהלים בהליכי הוצאה לפועל ואף מחוצה לו, כגון חובות לאנשים פרטים ו/או תאגידים שטרם נקטו בהליכי משפט ו/או הוצאה לפועל או שאינם מעוניינים לנקוט בהם כלל. בהליך זה עומד מחד כונס הנכסים הרשמי באמצעות בעל תפקיד המכונה מנהל מיוחד כאשר במעמד ההכרזה על החייב כפושט רגל הופך המנהל המיוחד לנאמן, ומאידך נמצא החייב. תפקידו של המנהל המיוחד או הנאמן בבוא העת, ליצור קופת נכסים שבסוף ההליך תחולק לנושים. קופה זו כוללת נכסים דוגמת מקרקעין מכל סוג לרבות דירה ו/או דירת מגורים, מיטלטלין יקרים לרבות רכב יוקרתי, סכומי כסף הנמצאים בדמות קופות חיסכון, קרנות השתלמות מזומן בחשבונות העו”ש וכן תשלום חודשי של צו הכינוס שנקבע לחייב. לכן בדרך כלל לא מומלץ לאדם שיש בבעלותו דירה לגשת להליך של פשיטת רגל היות וככל הנראה דירתו תוצא למכירה (למעט המקרים בו קיימת הגנה מכח הדין, לרבות , אך לא רק, בכפוף להלכת כובשי ו/או הלכת פרמינגר. חשוב להבין ולדעת כי גם בהליך של “איחוד תיקים אגב הכרזה על החייב כמוגבל באמצעים” ניתן לבקש לממש דירת מגורים שבבעלות החייב באמצעות צו כינוס על נכנס ספציפי מאת רשם ההוצאה לפועל, אולם מימוש זה נעשה לבקשת זוכה ולאחר שמיצה מרבית הליכי ההוצאה לפועל לגביית החוב קודם לבקשה.
בדומה להגבלות שחלות על חייב במסגרת איחוד תיקים אגב הכרזה על החייב כמוגבל באמצעים בהליך פשיטת הרגל חלות הגבלות כגון:
עיכוב יציאה מהארץ, הגבלה מלנהל חשבון בנק המאפשרת שימוש בשיקים, וכמו כן הגבלה ומלהחזיק כרטיסי חיוב (כרטיס אשראי), הגבלה מלייסד תאגיד או להיות בעל עניין בו ופרסום אודות החייב כפושט רגל באתר של משרד המשפטים וכן פרסום בעיתונות וברשומות.
יתרונות של הליך פשיטת הרגל אל מול “איחוד תיקים אגב הכרזה על החייב כמוגבל באמצעים”:
מרוץ ריביות– שעה שבהליך איחוד תיקים הריביות לא נעצרות, בהליך פשיטת רגל חלה עצירה. זמנים– הליך של איחוד תיקים עשוי להיות הליך נצחי בהנחה שאין שינוי נסיבות מהותי או אפשרות להפטר בהוצאה לפועל בהתאם לתיקון 47 לחוק, ואילו הליך פשיטת רגל נע בדרך כלל בין שנה וחצי ועד לארבע וחצי שנים (למעט חריגים). נושים– הליך של איחוד תיקים מנוהל אך ורק כנגד נושים שנקטו הליכי הוצאה לפועל, מאידך בהליך פשיטת רגל ההליך חל כנגד כלל הנושים של החייב עד למועד מתן צו הכינוס. הפטר – הליך של איחוד תיקים אינו מאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו ביחס לחובותיו (למעט החריג של תיקון 47 לחוק), כאשר בהליך של פשיטת רגל ניתן לחייב בתום ההליך צו הפטר מחובותיו ערב מתן צו הכינוס, ובכך פותח דף חדש וחלק ביחס לחובות העבר. חסרונות הליך פשיטת הרגל אל מול “איחוד תיקים אגב הכרזה כחייב מוגבל”: יצירת חובות מאוחרים– בהליך של איחוד תיקים כל חוב שנוצר לאחר פעולת האיחוד יכול להצטרף (לאחר בקשה מתאימה) לתיק האיחוד ובתוך כך, מקבל הנושה בעל תיק ההוצל”פ החדש את חלקו היחסי מתשלום צו התשלומים בתיק האיחוד שנקבע ע”י הרשם, ואילו בהליך פשיטת רגל, חוב שנוצר לאחר מתן צו הכינוס עלול להוות עילה לביטול הבקשה/תיק פש”ר. ביטול הענקות והעדפות– שעה שבהליך איחוד תיקים ישנה אפשרות לרשם ההוצאה לפועל לבטל הענקת נכסים ו/או העדפת נושים פסולה/אסורה עד חמש שנים אחורה, בהליך פשיטת הרגל ישנה אפשרות לביטול כאמור לעיל עד עשר שנים אחורה. חובות שאינם ברי הפטר– בהליך של איחוד תיקים, תיק מזונות ותיק משכנתא/משכון אינם נכללים בהליך, בזמן שבפשיטת רגל חובות שאינם ברי הפטר הם מזונות, חובות מנהליים וקנסות, חובות בעלי אופי פלילי כגון קנסות תעבורה וחיובים של נאשמים בהליכים פליליים הנאכפים במרכז לגביית קנסות.
נכסים- מימוש נכסים אכן אפשרי גם בהליך של איחוד תיקים אולם אינו באופן אוטומטי עם פעולת האיחוד, ולעיתים איננו ננקט כלל במסגרת ההוצאה לפועל ממספר סיבות, ואילו בהליך של פשיטת רגל זהו הדבר הראשון שהמנהל המיוחד/נאמן עטים עליו.
חשוב לציין שקיימים יתרונות וחסרונות נוספים לכאן ולכאן, אולם כל הליך צריך להיבדק לגופם של חובות, נושים, חייבים וכיו”ב.
עוד יצוין שלהליך פשיטת רגל לא זוכה כל אדם, והוא ניתן לפי הקריטריונים הקבועים בפקודת פשיטת הרגל ובפסיקה.
חשוב לציין כי בחודש ספטמבר 2019 נכנס לתוקפו חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי,התשע”ח-2018, ותקנותיו, אשר שינו באופן דרמטי את ההליכים שננקטו עד אז כנגד החייב בהליך פשיטת רגל בכפוף לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש”ם- 1980, למשל ובין היתר בטול המוסד של חייב מוגבל באמצעים, הליך פשיטת הרגל שונה להליך חדלות פירעון, חלו שינויים במושגים וההגדרות השונות.
